ביטון נ' למשאיות בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש אשר לטענת התובע, נגרמו לו כתוצאה מתאונה שהתרחשה ביום 28.6.12 בין רכבו מסוג פיאט (להלן: "הפיאט"), לבין משאית הנתבעת 1 שהייתה נהוגה בעת התאונה ע"י נתבע 2 (להלן: "המשאית").

לטענת התובע התאונה אירעה בעיקול הדרך ימינה בעת שהמשאית סטתה ממסלולה, נכנסה לנתיב הנגדי בו נסעה הפיאט ופגעה בפיאט בצד קדמי שמאלי. התובע צירף חוות דעת שמאית להוכחת נזקיו.

2.לטענת הנתבעים, הפיאט היא זו שסטתה מנתיב נסיעתה לנתיב הנגדי בו נסעה המשאית ופגעה בגלגל השמאלי בסרן השני של המשאית.

3. בתאריך 7.3.13 העידו בפניי: התובע, הנתבע 2 וכן מנהל הנתבעת 1 הוא גם קצין הבטיחות של הנתבעת 1 אשר הגיע למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה.

דיון

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח תביעתו.

בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

במקרה דנן, המדובר בגרסה מול גרסה ולפיכך, היה צריך התובע לשכנע את בית המשפט כי יש להעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבעים. ככל שכפות המאזניים נותרות מעוינות והתובע לא שכנע את בית המשפט ברמת הסתברות של 51%, כי גרסתו היא הנכונה, לא הרים את נטל ההוכחה ויש לדחות את תביעתו.

5.התובע לא המציא כל עדות חיצונית (עד ראיה או כיוצא בזה), התומכת בגירסתו כי המשאית היא זו שסטתה מנתיב נסיעתה אל תוך נתיב נסיעת הפיאט. אציין כי התובע העיד שהזיז את הרכב בעזרת עוד חבר שלו שהגיע (עמ' 3 לפרוטוקול) למרות זאת לא זימן להעיד את אותו חבר אשר יכול היה להעיד על המקום בו נמצאו הרכבים בעת הגעתו. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעורר חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה – ראה ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיה בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח', פד"י מ"ז (2) 605 וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פד"י ל"ח(1) 736.

6.יתרה מכך, עיון בתמונה נ/3, מלמד כי שברים כתוצאה מהתאונה נמצאו בכביש במסלול נסיעת המשאית ולא במסלול בו נסעה הפיאט. עובדה זו מצביעה על כך כי התאונה התרחשה במסלול נסיעת המשאית ולא ,כטענת התובע, במסלול נסיעת הפיאט. גם אם רכבים שחלפו בכביש פגעו בשברים, לא סביר כי כולם הועפו ממסלול הפיאט למסלול הנגדי. אם וככל שהשברים היו במסלול נסיעת הפיאט, הרי רכבים חולפים היו אמורים לרסקם באותו מסלול, או להעיפם לאורך אותו מסלול ולא להעיפם הצידה למסלול הנגדי.

7.לעניין מיקומי הנזק – אציין כי מיקום הנזקים בפיאט מתאים לשתי הגירסאות ואין בו כדי להעדיף את גרסת התובע. אינני מקבלת את טענת התובע כאילו אם היתה גרסת הנתבעים נכונה היתה אמורה התאונה להיות חזיתית: לא נטען כי הפיאט עברה אל נתיב הנסיעה של המשאית באופן שהגיחה מולה. מדובר בסטיה בלבד כשכל צד טוען כי הצד השני סטה אל עבר מסלולו. כאמור, בהעדר ראיה נוספת מטעם התובע, לא הוכחה גרסתו כי דווקא המשאית היא שסטתה אל מסלולו.

כן, אינני מקבלת את טענת התובע בסיכומיו כאילו מ- נ/5 עולה שיש לפיאט שריטה עד לדלת האחורית. לא ראיתי שריטה כנטען בנ/5. גם בנ/1 שהינה תמונה של הפיאט מקרוב, לא ניתן לראות שריטה. בנוסף, החלקים שנפגעו כמפורט בחוות הדעת השמאית הינם חלקים קדמיים שמאליים (לרבות כנף קדמית שמאלית ודלת קדמית שמאלית) ולא לכל אורך הרכב.

8.משלא נסתרה גרסת הנתבעים כי התובע הוא שסטה לתוך נתיב נסיעת המשאית, ומשגם השברים הפזורים על הכביש תומכים בגרסה זו ואין בפניי כל עדות נוספת על פיה אוכל להעדיף את גרסת התובע, לא הרים התובע את נטל ההוכחה ויש לדחות תביעתו.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 1,300 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ג, 08 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: